בבא בתרא 219

אלא אי אבוה דאמיה מיוסף אמה דאמיה מיתרו אי אבוה דאמיה מיתרו אמה דאמיה מיוסף דיקא נמי דכתיב מבנות פוטיאל תרתי שמע מינה

אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה שנאמר (שמות ו, כג) ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא מה תלמוד לומר אחות נחשון מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה תנא רוב בנים דומין לאחי האם

(שופטים יח, ג) ויסורו (שמה ויאמר) מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה אמרו לו לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה (שמות ג, ה) אל תקרב הלום לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה (שמות ד, ב) מה זה בידך לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה (דברים ה, לא) ואתה פה עמוד עמדי תעשה כהן לע"ז

אמר להן כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות

והוא סבר לע"ז ממש ולא היא אלא ע"ז עבודה שזרה לו כדאמר ליה רב לרב כהנא נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא

כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מינהו על האוצרות שנאמר (דברי הימים א כו, כד) ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות וכי שבואל שמו והלא יהונתן שמו א"ר יוחנן ששב לאל בכל לבו:

והבנים את האב: מנלן דכתיב (במדבר כז, ח) איש כי ימות וגו' טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם אמר ליה רב פפא לאביי אימא אי איכא בן לירות בן איכא בת תירות בת איכא בן ובת לא האי לירות ולא האי לירות

ואלא